אוזניים, למרות שממוקמות בצידי הפנים וניתנות להסתרה על ידי שיער או כובע, יש מרכיב חשוב מאוד באסתטיקה של הפנים. כיום, בעזרת הליך ניתוחי, ניתן לבצע הצמדת אוזניים הבולטות לצידי הפנים, ובכך לשפר את המראה שלהן.
הצמדת אוזניים זה ניתוח שניתן לבצע כבר בגיל צעיר, בסביבות גיל 5-6 , כאשר האוזן מסיימת את ההתפתחות שלה.
תהליך ניתוח הצמדת אוזניים
לאוזן העומדת קיימים 2 מרכיבים עיקריים:
1. הקאפ – החלק המרכזי של האוזן שהוא יוצא מתעלת השמע החיצונית, והוא רחב. עצם זה שהוא רחב ובעיקר גבוה, הוא גורם לאוזן להתרחק מן הקרקפת. מתקנים אזור זה על ידי כך שמוציאים פלח של הסחוס שיוצר את הקאפ, מהחלק האחורי, כאשר הגישה לאזור זה היא גישה אחורית – כשהצלקת היא מאחורי האוזן. ברוב המקרים הצלקת מחלימה טוב ובקושי ניתן לראותה.
הגישה הניתוחית מסלקת פלח גם של הסחוס, וגם של העור, ואז תופרים את הסחוס בתפרים מיוחדים, ומקרבים את שני שולי החיתוך של הסחוס ואמצעות כך גורמים לקאפ להיות שטוח ונמוך יותר. הסחוס הוא מאוד גמיש באזור זה ולעיתים נטייה זו לחזור למצב הטבעי, לכן עדיפות לתפור את שאריות הסחוס שנשארות באוזן אחד לשני בעזרת תפרים שמחזיקים הרבה זמן.
אין משתמשים בתפרים נמסים, אלא בתפרים אורכי טווח כדי שיחזיקו את שני השוליים של החתך הסחוסי. לאחר מכן תופרים גם את העור שנותר לאחר סילוק עודף העור. עודף עור זה יכול להגיע ל-1 מ"מ.
לא תמיד האוזניים סימטריות – מסלקים את הכמות המתאימה של רקמת הסחוס ורקמת העור. עודף העור מקדימה מתכווץ.
2. אנטי הליקס- הקו שמקביל למסגרת של האוזן באופן נורמלי.
באוזניים עומדות לעיתים הקו הזה לא קיים. את קו האנטי הליקס- יוצרים על ידי כך שמושכים את ההליקס (אזור מעטפת האוזן) אחורנית ויוצרים מעין כפל. היצירה של הקו מחדש בעייתית כיוון שאוזן היא קפיצית ויש לה נטייה לחזור למצב ההתחלתי שלה. יוצרים את הקו על ידי החלשה של הסחוס באזור שצריך להיות האנטי הליקס, מקפלים את הסחוס או על ידי חיתוך או החלשה ותופרים מאחורנית ככה שמקופל ומקורב אחד.
הצמדת אוזניים – אורך זמן הניתוח
בין שעה לשעתיים.
החלמה
הסחוס גמיש ויש נטייה לחזור למצב ההתחלתי, לכן יש לחבוש לתקופה של שבוע, מסביב לראש-מצח- אוזניים באמצעות תחבושת אלסטית.